1. לפני בקשה דחופה מטעם הנתבעת להבהרת החלטתי מיום 8.1.2014 לפיה "לנוכח הודעת הבורר, הבקשה להעברת הבורר מתפקידו התייתרה והיא תיסגר ברישומי בית הדין".
2. לטענת הנתבעת, במסגרת הדיון בבקשת התובעת לסעדים זמניים שנערך ביום 25.4.2013, הצדדים הגיעו להסכמות לפיהן, בקשת התובעת לסעד זמני למניעת הליך הבוררות תימחק ללא צו להוצאות והצדדים יפעלו בהתאם להוראות סעיף 13 להסכם עבודה אישי ושותפות מחלקה מיום 23.10.2011 (להלן- ההסכם). עוד הוסכם כי השופטת בדימוס, הגב' דינה אפרתי, תמונה כמגשרת בהתאם לסעיף 13.3 להסכם וככל שהליך הגישור לא יצלח, הצדדים יחזרו לבורר שבפניו נפתח הליך הבוררות, רו"ח בלנגה.
לטענת הנתבעת, התובעת משכה את הליך הגישור במשך 8 חודשים בניגוד להוראות ההסכם ועל כן, ביום 19.12.2013 הנתבעת פנתה לחידוש הליכי הבוררות בפני רו"ח בלנגה. הנתבעת מוסיפה שהתובעת נקטה בתרגילי עיכוב והטעיה על מנת לסכל את הליכי הבוררות, כשהגישה בקשה דחופה להעברת הבורר מתפקידו, עוד בטרם החלו הליכי הבוררות בטענות מופרכות בדבר היכרות מוקדמת בין הנתבעת לבין הבורר.
לאחר התפטרות הבורר, הנתבעת פנתה אל נשיא לשכת רואי החשבון למינוי בורר חלופי מאזור המרכז. בתגובה פנתה התובעת לנשיא לשכת רואי החשבון בבקשה שלא למנות בורר חלופי וזאת בטענה שהסכמת הצדדים מיום 25.4.2013 התיייחסה לבורר ספציפי בלבד וכי הסכמה זו באה במקום האמור בסעיף 13 להסכם.
לפיכך, מבוקש להבהיר האם החלטות בית הדין מיום 25.4.2013 ומיום 8.1.2014 פוטרות את הצדדים מניהול הליכי בוררות במתכונת הקבועה בהסכם, ככל שלא יתנהלו בפני רו"ח בלנגה, או שהצדדים רשאים לפנות לנשיא לשכת רואי החשבון למינוי בורר חלופי.
3. בתגובת התובעת נטען כי בקשת הנתבעת אינה בקשה להבהרה, אלא בקשה למינוי בורר חלופי לפי סעיף 12(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות).
התובעת מתנגדת לבקשה ומבקשת שבית הדין יורה על הפסקת הליכי הבוררות, לאחר שנמצא כי הנתבעת הייתה בחשש כבד למשוא פנים עם הבורר ולא טרחה לגלות את היכרותה עימו. בנסיבות אלו, מתקיים טעם מיוחד שלא למנות בורר חלופי כאמור בסעיף 12(ב) לחוק הבוררות.
עוד נטען כי הליכי הגישור לא מוצו, ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ביום 25.4.2013 שולל את סמכותו של נשיא לשכת רואי החשבון למנות בורר חליפי, קיים חשש כבד למשוא פנים מצד כל בורר חלופי וזאת לנוכח קשריה ומעמדה של הנתבעת וקיימת הצדקה לשמוע את כל הסכסוך בבית הדין ולמנוע את פיצול הדיון.
דיון והכרעה
4. אקדים ואומר כי בהחלטתי מיום 8.1.2014 לפיה התקבלה הודעתו של רו"ח בלנגה המבקש לסיים את תפקידו, אין כדי למנוע את המשך הליכי הבוררות בפני בורר חלופי, אשר ימונה על ידי נשיא לשכת רואי החשבון כאמור בסעיף 13.3 להסכם. זאת, מהנימוקים המפורטים להלן.
5. בכתב התביעה שנפתח ביום 21.1.2013 עותרת התובעת לתשלום הפסדי שכר, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954, פיצוי בגין הפרת הוראות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988, פיצוי בגין חוסר תום לב והפרשות לפנסיה. זאת, בעוד, שהליך הבוררות שנפתח ביום 14.1.2013, טרם הגשת התביעה, עוסק בהתחשבנות הכספית שבין הצדדים בגין רווחי מחלקת נדל"ן חו"ל כאמור בסעיף 9 להסכם.
המחלוקת הכספית בין הצדדים לעניין רווחי מחלקת נדל"ן חו"ל ודרישת הנתבעת מהתובעת להעברת תשלומי איזון אינה עוסקת בזכויות קוגנטיות שאינן ניתנות לויתור, אלא בהסכמה בנושאים אחרים היכולה לשמש כנושא לבוררות. במקרה כזה, יש ליתן תוקף להסכמת הצדדים כאמור בסעיף 13 להסכם ולהפנות את המחלוקת לבוררות.
לטענת התובעת, לנוכח קיומה של התביעה דנן, קיימת הצדקה שלא להעביר לבוררות את המחלוקת הכספית בעניין רווחי מחלקת נדל"ן חו"ל וזאת בכדי למנוע את פיצול הדיון בין שתי רשויות שיפוטיות שונות באופן שפוגם ביעילות הדיון ומגדיל את הוצאות הצדדים. בעניין זה, ב"כ התובעת מבקש ללמוד, בין היתר, מהחלטתי בתיק ס"ע 31091-04-12 פרבל ואח' נ' ברקוביץ ואח' (ניתן ביום 5.8.2012), שם קבעתי כי על אף שחלק מרכיבי התביעה כגון פיצוי לא ממוני יכול לשמש כנושא לבוררות, מטעמים של יעילות הדיון קיימת הצדקה שלא להעביר רכיב זה לבוררות, אלא לדון בכל רכיבי התביעה במסגרת ההליך בבית הדין. בהקשר זה, אוסיף ואציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, טעמים של יעילות הדיון אכן מצדיקים את מניעת הפיצול של רכיבי התביעה בין ההליך בבית הדין לבין הליך הבוררות ומהווים טעם מיוחד לא לעכב הליכים לפי חוק הבוררות.
יפים לעניין זה, הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט רבינוביץ בע"ע 73/08 יהלומי מסיקה צ'יינו ובניו בע"מ נ' עראקי יעל (ניתן ביום 14.9.2009) וכדלקמן:
"מסקנתי היא, איפוא, שאין להעביר לבוררות את רכיבי התביעה הנוגעים לפיצויי הפיטורים ולחופשה השנתית.
מסקנה זו מצדיקה החלטה לא להעביר לבוררות גם את סעיפי התביעה האחרים, על אף שאינם נוגעים למשפט העבודה המגן, וכל זאת כדי למנוע דיון מפוצל בין שתי רשויות שיפוטיות שונות, מצב שלדידי פוגם ביעילות, גם אם יתר רכיבי התביעה הוא הרוב. דיון באכסניה אחת במערכת עובדתית משותפת הוא לדידי יעיל יותר ואפילו נוח יותר מבחינת המתדיינים. וכך גם נאמר בבג"צ דיין: " פיצול זה בין התביעות עשוי בנסיבות מתאימות לשמש כשלעצמו 'טעם מיוחד' שלא לעכב את ההליכים (על פי סעיף 5(ג) ל חוק הבוררות" ( בג"צ דיין, 827). לעניות דעתי, הנסיבות הקיימות הן נסיבות מתאימות לשמש טעם מיוחד לא לעכב את ההליכים במקרה הזה." (ההדגשות במקור - א.ר.).
ברם, נסיבות המקרה שלפנינו שונות מנסיבות שנדונו בפרשת מסיקה ובעניין פרבל. בענייננו, הליך הבוררות עוסק בהתחשבנות כספית מורכבת בין הצדדים, המתאימה לבירור על ידי גורם בעל מומחיות חשבונאית/פיננסית. לבית הדין אין כל יתרון בבירור ההתחשבנות הכספית ואיחוד הדיון בין הסוגיה שבפנינו בדבר נסיבות סיום עבודתה של התובעת בנתבעת לבין ההתחשבנות הכספית לא תגרום ליעילות הדיון אלא דווקא לסרבול ולהכבדה.
6. זאת ועוד, לא מצאתי כי בענייננו, התקיים טעם מיוחד, שבגינו אין למנות בורר חליף במקום רו"ח בלנגה. אמנם, רו"ח בלנגה הודיע על סיום תפקידו ואולם הוא הבהיר כי אין לו היכרות אישית או מקצועית עם הנתבעת, למעט חברות במועצת לשכת עורכי הדין בה הייתה חברה גם הנתבעת. עצם החברות במועצת לשכת עורכי הדין, בפני עצמה, אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים.
מכל מקום, לא ניתן לקבל את טענת התובעת לפיה לא קיים אף רו"ח שאינו נגוע במשוא פנים ויכול לשמש כבורר חליף.